מבחינת הנשיא ביידן, הביקור שלו במזה"ת שנמשך 4 ימים היה מוצלח, הוא הצליח להוכיח כי ארה"ב אכן חוזרת למזה"ת והוא יוכל להציג בפני הציבור האמריקני ומפלגתו כי עשה מאמץ גדול לפתור את משבר האנרגיה ולהוריד את מחירי הנפט ואף מחל על כבודו והתפייס עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן שאותו האשים באחריות לרצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י. ההתפייסות הזו עלתה לו בביקורת קשה בארה"ב. ביקורו בסעודיה מוכיח כי ארה"ב עדיין תלויה בנפט הערבי ובסעודיה שקובעת את מחירי הנפט, המלחמה באוקראינה הגבירה את התלות הזו. הנשיא ביידן איחד את מדינות המפרץ ומדינות נוספות נגד הסכנה האיראנית מבחינה מדינית אך הן עדיין חוששות מהקמת ברית צבאית רשמית נגד הסכנה האיראנית, גם נושא הקמת ברית צבאית להגנה אווירית , בשיתוף ישראל, נגד סכנת הטילים והכטב"מים האיראניים יישאר חסוי למרות שהחל כבר להתקדם משמעותית מאחורי הקלעים. ביקור הנשיא ביידן השיק את תחילת הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה בכך שסעודיה הודיעה על פתיחת המרחב האווירי שלה לטיסות ישראליות אך הסעודים עדיין לא בשלים לנורמליזציה מלאה עם ישראל מבלי שתהייה התקדמות משמעותית לעבר הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. ישראל מרוצה מ"הצהרת ירושלים" אך מאוכזבת מכך שהנשיא ביידן איננו מוכן עדיין לאמץ את האופציה הצבאית נגד איראן אלא כ"מוצא אחרון", חילוקי הדעות בין ישראל לממשל ביידן נותרו בעינם בנושא סכנת הגרעין האיראני. ברש"פ זועמים ומתוסכלים, ביקור ביידן לא הביא להם שום בשורה מדינית לעבר הקמת מדינה פלסטינית מעבר לחזרה על סיסמת "פתרון שתיי המדינות". הם קיבלו מביידן כמה מאות מיליוני דולרים עבור בתי החולים במזרח ירושלים והפליטים, באמצעות אונר"א אך ביידן לא נענה לשום בקשה מדינית שלהם, במיוחד בנושא פתיחת הקונסוליה האמריקנית בירושלים.
